שלטון החוק - ביקורת חקיקה

הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות של אופיר פינס-פז (עבודה), שהולכת בעקבות מגוון הצעות קודמות שהוגשו על-ידי חברי כנסת מגוונים (מענת מאור דרך עמיר פרץ ועד צחי הנגבי) מאז הכנסת ה-14 (זו שנבחרה ב-1996!), מבקשת לעגן בחוק יסוד את מכלול הזכויות שאינן נכנסות להגדרה של “זכויות אזרחיות” או “מדיניות”. זאת, באמצעות קביעת הזכות “לסיפוק צרכיו הבסיסיים [של כל תושב] לשם קיום בכבוד אנושי [כך במקור]”, וזאת במסגרת נושאי תעסוקה, השכלה, בריאות, דיור ורווחה.

מבין כל הנושאים הללו, פינס בחר להדגיש שניים שזכו לסעיפים עצמאיים: הזכות להתאגדות מקצועית של עובדים ושל מעסיקים, והזכות לשביתה. לא ברור לי, גם מדברי ההסבר, מדוע דווקא שתי הזכויות הללו זכו להגנה ספציפית, במיוחד משום שהן כבר מוגנות על-ידי חוקי העבודה הרגילים.

חוקי יסוד אחת דינם להיות קצרים ופשוטים להבנה, ולכן ברורה הנטייה לקצר. עם זאת, חבל שפינס לא העדיף בכל זאת לפרט מה כוונתו בזכות ל”סיפוק צרכיו הבסיסיים לשם קיום בכבוד אנושי” של כל אדם. האם, למשל, כוללת הגדרה זו גם את תוכנו של חוק הזכות לעבודה בישיבה? האם לא היה ראוי לפרט מעט יותר איזה מין זכויות כלולות בחוק היסוד המוצע? או להבהיר מהו קיום אנושי בכבוד - משימה שבית המשפט העליון כבר הטיל לפתחה של הכנסת בעבר?

ראוי שבישראל תוגדרנה זכויות היסוד של האזרחים והתושבים במסגרת חוקי היסוד של המדינה, וראוי שזכויות אלו תכלולנה “זכויות חברתיות” — אך ראוי גם הזכויות הללו תפורטנה באופן כזה שיקשה על המדינה לעקוף אותן מבלי להתקל בחומה משפטית בצורה.

(דובי קננגיסר)

מרתק לראות את הדמוקרטיה הייצוגית פועלת את פעולתה: השנה, יותר מתמיד, לווה יום הזיכרון לשואה ולגבורה בביקורת ציבורית נוקבת על מצבם המשפיל והמזעזע של ניצולי השואה החיים ביננו. ראש ממשלתנו לא נשאר אדיש לזעם הציבורי והורה לשר הרווחה שלנו, יצחק הרצוג, “לטפל בנושא”. עברו חודשיים והנושא ירד מעל הכותרות. השבוע הוגשו שתי הצעות חוק פרטיות שמנסות לטפל בנושא מצוקת הניצולים, ונראה שלמרבה הפלא, הוועדה שמינה הרצוג דווקא לא שקטה על השמרים.

למרות מה שהייתם חושבים, מסתבר שהמשרד דווקא ניסח המלצות, שהוגשו ממש השבוע, ואמורות להיכלל בתקציב 2007. עיקר ההמלצות הן “הוספת הסכום של 1,040 שקל לחודש לכל ניצול שזכאותו להשלמת הכנסה הוכרה ע”י המוסד ביטוח לאומי. ע”פ נתונים ראשונים שנמסרו לוועדה, מדובר בכ-55 אלף ניצולים והעלות השנתית היא 686 מיליון שקל. כמו כן, מוצע לתת מענק שנתי בסכום נמוך יותר של 5,000 עד 6,000 שקל, ללא מבחן הכנסות, לכל הניצולים אשר אינם זכאים לקבלת השלמת הכנסה, ואינם זוכים לרנטה מגרמניה או לקיצבה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. מספרם של אלה עומד על כ-125 אלף ולכן העלות הכוללת של חלופה זו, על שני חלקיה, עומדת על 1.3-1.45 מיליארד שקל לשנה”. מדהים, בתנאי שזה לא ייפול במסגרת הדיונים על התקציב.

במקביל, הונחו בשבוע האחרון על שולחן הכנסת שתי הצעות חוק פרטיות העוסקות אף הן בניצולי השואה. הראשונה, שהגישה חברת הכנסת סופה לנדבר, שזכתה כבר לתמיכתם של 14 ח”כים, מכונה “הצעת חוק ניצולי שואה (הכרה ופיצוי כספי), התשס”ז–2007″ (קובץ RTF). ההצעה מבקשת להגדיר באופן רחב מיהו ניצול שואה ולהעניק 500 שקלים נוספים בחודש, למי מהם שמתקיים מקצבת זיקנה בלבד. לא ברור לי כיצד הגיעו דווקא לסכום המדובר, שנראה לי מעט נמוך, אך לכל הפחות מדובר בניסיון לפתור את הבעיה.

ההצעה השניה, של חה”כ שלי יחימוביץ, מבקשת לתקן את העוול הנגרם לנכים שזכו להשתתף בלוחמה נגד הצורר הנאצי. לפי “הצעת חוק נכי המלחמה בנאצים (תיקון – כפל קצבה), התשס”ז-2007″ (קובץ RTF), יבוטל הקיצוץ של קצבאות הזקנה מגמלאות הנכות, כפי שקורה כיום. אכן מדובר בתיקון של עוול גדול, אותו ביקשו לתקן ח”כים רבים עם הצעות דומות בעבר. אך ריבוי ההצעות הדומות לא מבשר טובות - אם ההצעה לבטל את הקיצוץ נדחתה שוב ושוב, מדוע שהפעם יהיה המצב שונה?

בכל מקרה, מדובר בקבוצה מכובדת של חוקים המבקשים לטפל באותה סוגיה, כשברור שההצעות של משרד הרווחה והצעתה של חה”כ לנדבר מתנגשות במידה מסוימת. יו”ר הכנסת כבר הודיעה כי היא תומכת במציאת פתרון למצוקת הניצולים, כך שניתן לקוות שאולי העוול המתמשך יתוקן סוף כל סוף. מצד שני, הניסיון ההיסטורי לא מבטיח טובות.

אני חושב שמרתק לראות כיצד נושא ציבורי חם מוצא את דרכו אל החקיקה, ממש כמו עמלות הבנקים. מחד, יש שיראו זאת כפופוליזם, ניסיון של נבחרי הציבור לגרוף הון פוליטי על גבי גל התקשורת. אני טוען שלהפך, זהו בדיוק מהלך הדברים - הציבור מוחה, ונבחריו רואים לאן נושבת הרוח ופועלים בהתאם. אם מה שרצינו נענה, מה לנו כי נלין? הבעיה נעוצה בשני מקרים: הראשון, הוא כשמדובר בלא יותר מרוח וצלצולים מפי הח”כים, וההצהרות היפות שלכם לא נושאות פרי, כמו במקרה חה”כ כחלון ועמלות הבנקים. המקרה השני היא כשציבור הנבחרים נזכר באיחור לטפל במשהו שמן הראוי היא לפתור אותו מלכתחילה, כמו במקרה ניצולי השואה. נותר רק לקוות שלאחר שהתעוררו באיחור, נבחרי הציבור שלנו יטרחו לפחות לתקן את המעוות.

* קטע זה פורסם לראשונה ב”ג’וקים” בשינויים קלים
(ליאור, ג’וקים)

ח”כ בנימין אלון (האיחוד הלאומי-מפד”ל) הגיש את הצעת החוק בעלת השם הלא ממש תיאורי אך די ציורי עניי עירך. על פי הצעת חוק זו, בתי עסק שיתרמו שאריות מזון אכילות לבתי תמחוי יקבלו החזר של 90 אחוזים מדמי הביטוח הלאומי ששולמו על-ידי בית העסק באותה שנה. המטרה היא נאה - עידוד העברת שאריות מזון לנזקקים באמצעות מערך בתי התמחוי שהקים המגזר השלישי בישראל. למעשה, המדינה מנסה להתערב כדי לגשר בין המגזר העסקי למגזר הפרטי.

על פי אלון, להצעה תהיה תועלת בונוס: הפחתת עלות העסקת עובדים בבתי העסק האמורים עשויה להתרגם להגדלת מספר מקומות העבודה המוצעים במשק, ובכך לסייע להפחתת האבטלה.

לא אכנס פה לדיון האם יש פסול בכך שהמדינה למעשה “הפריטה” את שרותי הרווחה שלה וקיומם של בתי תמחוי מסירה את האחריות לטיפול בנזקקים מהמדינה. בתי התמחוי הם עובדה קיימת, ומדיניות הרווחה של ישראל לא תשתנה משמעותית אם במקום לאכול שם יגוועו לאיטם אותם אזרחים מחוסרי כל, או יחטטו בפחים של אותם בתי עסק בחיפוש אחר מזון.

השאלה שצריכה להשאל היא האם ההטבה שתנתן כאן לבתי עסק אינה מרחיקת לכת מדי, ורק תמשיך להגדיל את הפערים כאשר בעלי עסקים יזכו להגדיל את הרווח שלהם עוד ועוד, בעוד שהנזקקים יזכו למנת אורז ושניצל חצי-עבש. ההנחה של אלון לפיה העלויות המופחתות להעסקת עובדים יופנו להעסקת עובדים נוספים, אין להן אחיזה של ממש במציאות, לפחות לא בכל בתי העסק.

אך חשוב מכך, ראוי לבחון לעומק את האופן שבו ההטבה תחולק. על פי הצעת החוק, בתי העסק האמורים כוללים גם בתי מלון ואולמות ארועים, למשל. כמות המועסקים בעסקים כאלו שאין להם כל נגיעה בהכנת המזון עולה בשיעור ניכר על כמות העובדים שעובדת במטבח. המשמעות היא שעבור תרומה יחסית זניחה של בית מלון לבתי תמחוי, הם יקבלו הטבה ניכרת מהמדינה. החוק גם אינו קובע הגדרות ברורות ל”בדרך קבע” או כמות המזון המינימלית שיש להעביר לבתי התמחוי כדי לזכות בהטבה. אם מסעדה תעביר סיר אורז אחת לשבוע לבית תמחוי, האם עדיין תהיה זכאית להטבה? האם, בעצם, לא מוטב להעביר את כל הכסף הזה (שאני בספק אם בכלל יש למוסד לביטוח לאומי הקורס את הסכומים הדרושים) ישירות לבתי התמחוי?

הצעת החוק הזו רק הוגשה לכנסת, וטרם התנהל דיון בועדת הרווחה בעניינה, כך שסביר שליקויים מסויימים עוד יתוקנו בה, אם היא תזכה להתקדם. בסך הכל, המטרה טובה והרעיון ליישומה מעניין. אך המחוקק צריך להזהר שלא לאפשר לטפילים “לרכב” על החוק כדי להשיג הטבות שחורגות מעל ומעבר לתרומה שתנתן.

ובכלל, אולי מוטב כן לחזור לדיון בהפרטת מדיניות הרווחה. אם כבר זורקים את כספי משלם המיסים על מטרה טובה, מוטב שזה לא יהיה באמצעות הטבות מס לבעלי עסקים…